נדחתה תביעה של חברה העוסקת בב"ש בתחום חומרי הבנייה בגין גניבת עין

זוהי תביעה של התובעת ( להלן: "דג'ורנו") לסעדים של פיצוי כספי וצו מניעה לפי חוק עוולות  מסחריות תשנ"ט- 1999 ("החוק").

התובעת ונתבעת 1 (להלן:"וטורי"), שתיהן חברות העוסקות בבאר שבע בתחום חומרי הבניה, ומנהלות חנויות למכירה ולאספקה של מוצרים בתחום זה.

הנתבעת 2, (להלן:"מיקי עוז"),  עיסוקה, בין השאר, באספקה של חומרי אריזה, לעסקים שונים, והיא היתה הספקית של דג'ורנו ושל וטורי בתחום שקי ענק, המיועדים לחומרי בניה בתפזורת, כמו חול וחצץ, הנארזים באותם שקים, ומשוווקים לרוכשים.

ביום 1.11.04, אירעה טעות אנוש אצל המוביל מטעם מיקי עוז, ומשלוח שקים המיועד לדג'ורנו, הגיע בטעות לוטורי, והמשלוח של וטורי, הגיע לעסק של דג'ורנו.

השקים שהוזמנו על ידי דג'ורנו נשאו עליהם הדפס הכולל את הלוגו של חברה זו, כתובתה ומספרי הטלפון שלה, ואילו וטורי הזמינה שקים ללא כיתוב. יוצא, שהמשלוח שהגיע בטעות לוטורי הוא זה שהיה מעוטר בסימני הזיהוי, לרבות הלוגו של דג'ורנו, ומדובר בכמות של כ 1,000 שקים.

למותר לציין ששתי החברות העוסקות באותו תחום ממש בבאר שבע, מתחרות ביניהן בעסקיהן.

התובעת טוענת כי וטורי עשתה שימוש בשקים שעליהם הלוגו והפרטים שלה, מילאה אותם בחומרי בניה, הציגה שקים כאלה בפתח חנותה, באופן העלול להטעות את הציבור כי הוא מקבל שירות או רוכש מוצרים מאת התובעת עצמה, ובכך, כנטען, בוצעה עוולה של גניבת עין כהגדרתה בחוק.

התובעת טוענת כי שימוש זה הלך ונמשך גם אחרי שלבקשתה ניתן, ביום 19.1.05, צו מניעה מוסכם האוסר על המשך שיווק השקים הללו על ידי וטורי, ולפיכך ביצוע העוולה אף נמשך מעבר למועד זה.

דג'ורנו טוענת כי מיקי עוז, ברשלנותה, בהחלפת משלוחי השקים גרמה או תרמה לביצוע העוולה על ידי וטורי.

מיקי עוז שיגר, הודעת צד ג', לוטורי.

בכתב התביעה אוזכרו עילות נוספות של התובעת, לשיטתה, בשל התקלה האמורה, ובהן עשיית עושר ולא במשפט והפרת סימן מסחרי, אלא שטענות אלה לא חזרו בסיכומי התובעת, והן נזנחו, והסיכומים מתמקדים בעילת גניבת עין, על פי החוק הנ"ל.

סעיף 1 לחוק קובע כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

סעיף 13 של החוק, קובע כי ניתן לפסוק בשל הפרת החובה שלעיל פיצוי, בלי הוכחת נזק, עד 100,000 ש"ח, וזהו הסכום הנתבע בהליך זה, לצד צו המניעה.

הנתבעים טוענים כי לא התקיימו יסודות העוולה, כי אין מקום לקביעת פיצוי כלשהו, וכי מדובר בתביעת סרק טורדנית, הנובעת ממניעים של תחרות מסחרית והרצון לקנטר את המתחרה ולהטרידו.

מבלי לעשות שימוש בביטויים חריפים אשר כאלה, ברור לי, כפי שציינתי לא אחת בפני באי כח הצדדים, כאשר התייצבו בבית המשפט, שתביעה זו מיותרת לחלוטין, שאין מאחוריה תוכן ממשי,  וחבל שהנוגעים בדבר נאלצו להשחית זמנם וכספם על בירור וליבון הפרשה, שאינה אלא סערה בכוס מים, במקום להקדיש זמנם ואונם לקידום עסקיהם והמסחר שהוא משלח ידם.

אפתח בכך שהנתבעת 2, מיקי עוז, פעלה כל העת ללא דופי, ואין כלפיה עילה מוצדקת למי מהצדדים.

אומנם, בשל טעות אנוש, הוחלפו המשלוחים, אולם, גם התובעת וגם הנתבעת 1, ברשלנותן לא קיימו את הוראות חוק המכר תשכ"ח- 1968, בדבר בדיקת הממכר מיד לאחר קבלתו, ומתן הודעה מידית לספק על אי ההתאמה, ככל שהתגלתה (ראה סעיף 13 -17 לחוק), ואילו מיד בסמוך לאחר שהעניין התגלה ודווח, סוף סוף למיקי עוז,  הציעו אנשיה לבעלי דברם לבצע את ההחלפה בעצמם, וכאשר לא נענו, שיגרו רכב מיוחד לבאר שבע כדי לעשות זאת, אולם, בנסיבות לא ברורות כאשר הרכב הגיע לחצרי וטורי נאמר לנהג שאין עוד שקים שניתן לשגר לדג'ורנו, והוא חזר כלעומת שבא.

ככל שבוצעה עוולה של גניבת עין, כלפי התובעת, וכזו לטעמי לא היתה כלל, גם אז אין מיקי עוז אחראי לדבר בשום צורה, הוא לא תרם תרומה כלשהי להיווצרות העוולה או לביצועה, ופעל כנדרש ובתחום הסביר כדי למזער את התקלה ולאיין את תוצאותיה כאשר התגלתה.

דג'ורנו ווטורי, מצידם, פעלו בצורה תמוהה ורשלנית, שסיבותיה לא התבררו עד תום, אך אין לומר, לפחות ביחס לוטורי, שמעבר להתרשלות ושמץ של זילזול בסיטואציה שנוצרה, שחברה זו ניסתה להיבנות מהחלפת המשלוחים או להפיק רווח כלשהו, ישיר או עקיף, מכך שהלוגו של המתחרה התנוסס על השקים שברשותה.